אמנות העשייה מהלב

June 14, 2017

כשהייתי בת 22 למדתי בבצלאל. זו הייתה חוויה שלימדה אותי המון על החיים, ובעיקר על עצמי. זו הייתה גם חוויה שלימדה אותי על הגשמה, על הקשבה לעצמי ועל מימוש חלומות, שכן כבר בגיל 17 החלטתי שאלמד בבצלאל, במחלקה הספיציפית הזו, ואגור בירושלים. כל כך האמנתי שאני אתקבל ושזה יתגשם עד שחבר צחק עליי ואמר שגם אם לא אתקבל השנה אלך לכל הקורסים בלי שאהיה רשומה. מי שמאמין כל כך חזק שהוא הולך שנה הבאה לכל הקורסים לא משנה מה- בסוף גם מתקבל.


אחד הקורסי חובה היה קורס פיסול. במהלך הקורס אחד מתרגילים שקיבלנו היה לחצוב מתוך גוש גבס את הפסל מגבס שלנו. פיסלנו פסל מחימר, שהוא שימש כפוזיטיב, יצקנו מעליו גבס שקיבל את הצורה של הפסל ושימש כתבנית (הוצאנו את החימר) ולתוכה יצקנו גבס. לאחר מכן היינו עבדנו עם איזו סכין מרובעת ופטיש וחצבנו את התבנית- כל פעם מכים עם הפטיש ויורד עוד חלק קטן... כן, כמו בסרטים. שלא רק שהגבס נדבק לגבס (למרות החומרי הפרדה) גם מדובר בפסל לבן בתוך תבנית לבנה! 
 אחרי שסיימנו את העבודה הסזיפית הזו, קיבלנו עוד תרגיל: לחצוב מתוך גוש גבס את הפסל מגבס שלנו. כן, אותו תרגיל שוב.


 אם יש משהו שאני לא מסוגלת לעשות זה לעשות משהו שאני לא מבינה למה אני צריכה לעשות אותו. וכשהייתי בת 22 ולמדתי בבצלאל, עוד יותר לא הייתי מסוגלת. לא מצאתי הנאה בעבודה הסזיפית הזו, אך המחשבה שיש מטרה לימודית מאחורי התרגיל הניחה לי לבצע את התרגיל בפעם הראשונה. לאחר שהרגשתי שלמדתי את מה שהיה לי ללמוד בפעם הראשונה (לעולם לא לצקת גבס אל תוך תבנית עשויה גבס, אלא אם בא לי לעבוד קשה) התנגדתי לעבור את זה בפעם השניה.
 ישבתי וחשבתי עם עצמי מה כן בא לי לעשות, ונזכרתי שתמיד רציתי להתנסות בבטון. פסל מבטון נשמע לי הרבה יותר מגניב מפסל מגבס (וגם יותר טרנדי), הגבס די פריך ובטון הוא קשה יותר, וגם הצבעים שלהם מנוגדים (לבן לעומת צבע האפור של הבטון) וכך יהיה הרבה יותר הגיוני וקל לחצוב את התבנית.
 המרצה לא זרמה איתי, ולכן היא גם לא הסכימה לעזור לי עם הוראות להכנת הבטון. על הדרך סחפתי איתי כמה סטודנטים אחרים שהחליטו שהם עושים איתי בטון ויוצקים אותו אל התבניות שלהם במקום גבס, למרות מחאותיה של המרצה.
התקשרתי לחבר שיפוצניק וקיבלתי הוראות איך להכין את הבטון. ההוראות היו: שליש מלט, שליש חצץ, שליש חול וכמות מסוימת של מים. 
אבל אין לנו חצץ (וגם הבטון לא צריך להחזיק ביניין...) אז הוא אמר לי לשנות את הכמויות של החומרים, ועם ההוראות המדוייקות הלכנו להכין את הבטון. את הבטון יצקנו לתוך התבניות גבס שלנו וחיכינו שיתייבש. כשהתחלתי לחצוב בתבנית גבס שלי קרה דבר מוזר- חתיכות בטון מהפסל ירדו עם התבנית גבס! המשכתי לחצוב עוד ועוד עד שכל הגבס ירד...

והגעתי אל ההגשת סוף שנה של קורס פיסול בשנה א' בבצלאל עם: ערימת פירורי בטון בצורה שפעם הייתה פסל על השולחן שלי. כן. ככה הגעתי להגשה! 
כשהמרצה הגיעה להעביר ביקורת על העבודות שלי היו המון משפטים של "אמרתי לך", "אם היית עושה מה שאני אמרתי לעשות זה לא היה קורה", "התוצאה הסופית לא הצליחה".
ואני, אוראל בת ה-22, עמדתי מול המרצה שלי לפיסול באקדמיה לאמנות בצלאל בהגשה סופית של שנה שנה א' והסברתי לה: 
נכון, הפעם הבטון לא יצא לי טוב. אבל לפחות ניסיתי. התוצאה הסופית היא שלמדתי משהו חדש. זה לא משנה אם יוצא פסל או ערימה של חלקיקים, הדרך היא החשובה. במקום לעבוד כל השנה רק עם גבס, התנסיתי גם עם בטון. נכון, עשיתי טעות בחישוב הכמויות והבטון לא יצא טוב, אבל בפעם הבאה- שהיא הפעם החשובה באמת- אני אלמד מהטעות ויכין בטון טוב יותר.

 

 


הכי קל ללכת ולעשות כמו כולם, את אותו הדבר, את מה שכולם אומרים לנו לעשות, את מה שאנחנו כבר יודעים... אבל הכי מהנה, נכון ומעשיר זה לעשות דברים חדשים (ועוד יותר כיף לעשות אותם אם אמרו לנו לא לעשות אותם... אבל אולי זו רק אני). ואם יוצא לנו פירורים במקום פסל? אז נהנה מזה. החיים הם מקום ללמוד בו, מכל דבר אנחנו לומדים משהו לפעם הבאה, למחר, לעתיד. כל דבר הוא חוויה כאן ועכשיו.

 

הבנתי שבצלאל זה בית ספר, ושאני באה ללמוד. וכך גם התייחסתי ללימודים שלי בשנקר. מה שהיה חשוב לי זה ההתנסויות שלי, מה אני מקבלת מזה, מה אני לומדת, איזה כלים אני לוקחת איתי, ולא דעתם של המרצים או הציונים. הציונים זה רק מספרים, באמת, ואי אפשר ללכת עם המספרים האלה למכולת.. ממש לא הצלחתי להבין איזו סיבה יש לי לייחס חשיבות למספרים האלה. בתחומי העיצוב והאמנות, ובכלל- בכל תחום, ביקורת על העבודה ממרצה טוב הרבה יותר חשובה ומלמדת מציון. כי מה אנחנו יכולים להבין וללמוד על עצמנו או על העבודה שלנו ממספר? אנחנו יכולים ללמוד שהעבודה או הפרויקט נכשלו בעיני המרצה, ואנחנו יכולים ללמוד שזה הצליח בעיני המרצה. אבל מה מלמד אותי על עצמי או על התהליך שעשיתי אם אדם אחד אומר לי שזה הצליח או לא הצליח? מה באמת אפשר לקבל ממספר?

 

מה שבאמת עזר לי לא להיכנס לסחרור הסטרס בלימודים בבצלאל היה להסתכל על הלימודים (וכך אני גם הסתכלתי על החיים) כעל משחק שאני חלק ממנו, וכל עוד נותנים לי אני משחקת אותו. היה ברור לי שבגלל שאני לא מתנהגת כפי שמצפים ממני יש סיכוי שבאיזשהו שלב לא אוכל להמשיך, אבל כל עוד נותנים לי הזדמנות ללמוד אני לוקחת וסופגת את כל מה שאני יכולה מזה. את בצלאל החלטתי לעזוב לאחר שנת לימודים אחת, מסיבות כאלה ואחרות, ולאחר מכן למדתי 4 שנים בשנקר המקבילה.

 

הרווח האמיתי בחיים הוא לאו דווקא מספר (בגיליון הציונים או בחשבון הבנק)
נהנית? הרווחת!
התנסית במשהו חדש? הרווחת! 
עשית מה שהתחשק לך באותו הזמן? הרווחת!
 למדת מזה משהו- על החומר, על עצמך, על החיים? הרווחת!

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

צומת לב

מאמרים מומלצים

עסק חברתי : 10 מודלים לבניית מקורות הכנסה

January 27, 2018